פסק-דין בתיק ת"א 7866-08

תביעה לפינוי וסילוק יד של הנתבע מדירה הנמצאת ברחוב 13, מספר 281 בעכו העתיקה (להלן: " הדירה"). הדירה נמצאת בבניין בגוש 18013, חלקה 281, והיא רשומה על שם התובעת מכוח הסכם בינה לבין האפוטרופוס לנכסי נפקדים ,ומנוהלת ע"י עמידר. בנוסף לתביעת הסילוק וסילוק יד, ישנה תביעה כספית על סך 30,258.16 ש"ח, נכון ליום 14.2.08.

עפ"י כתב התביעה, הנתבע  הוא דייר מוגן, אשר לו חוזה שכירות עם התובעת מיום 2.10.73 וחוזה השכירות הוא עפ"י חוק הגנת הדייר (נוסח משולב) התשל"ב-1972 (להלן: " החוק").

עילת התביעה היא כי הנתבע לא נשא בחלקו בעבודות התיקונים, אשר ביצעה התובעת בשנת 2007 לאחר שהוא עצמו, למרות שחייב היה, לא ביצע אותם.

ביצוע התיקונים נדרש בגלל החלטת ראש עיריית עכו, מר שמעון לנקרי, אשר הורה לתובעת לבצע תיקונים, היות והנכס הפך להיות נכס מסוכן. הצו הוצא ע"י עיריית עכו בשנת 2004.

התובעת טענה כי כמקובל ניתנה לנתבע הזדמנות לבצע את העבודות בעצמו, זאת עפ"י אומדן מיום 15.7.07, אשר הומצא לו. היות והוא לא עשה זאת, התובעת עשתה זאת בעצמה באמצעות קבלן מטעמה.

התובעת טענה כי חלקו של הנתבע בעלות העבודות הוא 23,658.43 ש"ח וזאת עפ"י סעיף 68ד לחוק, לפיו הוצאות התיקונים שבעל הבית חייב בעשייתן, יחולו מחצית על בעל הבית ומחצית על הדייר.

התובעת טענה כי דרשה את החוב מספר פעמים מהנתבע, אך הוא סרב לשלמו, ועל כן יש בכך הפרה יסודית של ההסכם ועילה לפינויו מהדירה.

בנוסף טענה התובעת, כי הנתבע איננו משלם כסדרם את דמי השכירות, ונכון ליום 14.2.08 נותר לחובתו סכום של 4,212.84 ש"ח. כל זאת עדיין ללא הפרשי הצמדה וריבית פיגורים.

התובעת צרפה לכתב התביעה את ההסכם בין האפוטרופוס לנכסי נפקדים לבינה מיום 29.9.53, חוזה השכירות בין הנתבע לעמידר מיום 2.10.73, הודעת עיריית עכו על מבנה מסוכן, אומדן תיקונים ,והתראה לתשלום חוב אל הנתבע ללא תאריך.

הנתבע טען להגנתו כי, תחילה שלחה לו התובעת אומדן עלויות לפיו העריכה את חלקו בעלויות ב- 16,000 ש"ח ,ולכן הסכים כי התובעת היא זו שתבצע את התיקונים.

הנתבע טען כי אמנם הקבלן מטעמה של התובעת החל בתיקונים, אך חלק ניכר מהעבודות לא בוצע, חלק לא הושלם והקבלן עזב את הנכס כשהוא איננו ראוי למגורים, ללא עבודות טייח, צבע, חשמל וחלונות ולכן הוא נאלץ לבצע את שארית העבודות בעצמו בעלות של 40,000 ש"ח.

הנתבע טען כי הוא זכאי לקזז את חלקה של התובעת מן העלות הנ"ל מסך כל החובות שהוא עוד חייב לתובעת. התובעת היא זו אשר התעלמה מהדרישות והתביעות להשלים את התיקונים. 

הנתבע הודה בקיום חוב השכירות, אך טען כי חוב זה הוסדר עוד לפני הגשת התביעה וכי אין חוב בגין "שיקום מבנים" מהווה עילת פינוי. בסעיף 20 לכתב ההגנה טען הנתבע כי היה ובית המשפט יחליט כי אכן הפר את החוזה, יש להעניק לו סעד מן הצדק עפ"י סעיף 132א לחוק.

ניסיונות רבים להביא את הצדדים לידי הסכם מחוץ לכותלי בית המשפט לא עלו יפה ואך הביאו להתמשכות ההליכים.

בתאריך 10.5.10 הגיעו הצדדים להסכמה לעניין תשלום דמי השכירות. לעניין החוב בגין השיפוצים, נעשו שוב ניסיונות כולל פנייה לוועדת הפשרות להגיע לידי הסכם. היות והצדדים לא הודיעו דבר, נמחקה התביעה. החלטה זו בוטלה עפ"י החלטה מיום 17.2.11. בסופו של דבר הוגשו תצהירים, נשמעו ראיות וב"כ הצדדים הגישו סיכומיהם.

יש לציין כי כל ההליך בשם הנתבע נוהל למעשה ע"י בנו, מר עבאס זכור.

ראיות התובעת:

מטעם התובעת העיד מר זידאן סלאח, שהוא רכז שטח בסניף עכו של "עמידר" וכן הוגשה חוות דעת של המהנדס לני פארס.

התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית נוסף של מהנדס יזהר הבר, אך תצהיר זה נמשך מהתיק לאור אי התייצבותו של מר הבר לדיון.